"אם אומר לכם ש-ADHD (הפרעת קשב ופעלתנות יתר) זוהי מתנה – מה תחשבו על זה?"- זו השאלה ששאלה המרצה בקורס ההתמחות שבחרתי לעשות.
ואני זוכרת שחשבתי לעצמי – מתנה?! איזו מן מתנה זו בדיוק להיות מוסח כל הזמן עם טווח קשב קצר, להיות אימפולסיבי והיפראקטיבי??
אז זהו, שעם הזמן הבנתי שהמתנה הזו ארוזה ועטופה יפה יפה בקשיים ואתגרים יומיומיים שמאפילים על תכונותיהם החיוביות ונקודות החוזק שטבועות בילדים (ובכלל באנשים) שאובחנו עםADHD . כל כך מאפילים שאנחנו כמעט ולא רואים.
וכשאין איזון, בדיוק כמו בנדנדה, אנחנו נמשכים בדר"כ לכובד, להתנהגויות השליליות שמכבידות (ללא כוונה תחילה) על הילד ולא פחות על הוריו.
כשבוחרים להסיר את האריזה הנוקשה מגלים את התכונות שהן המתנות הקטנות….מגלים, שרבים מהילדים שאובחנו, הם ילדים:
- אנרגטיים מאוד וכיף גדול להיות בחברתם
- הם יצירתיים מאוד
- בעלי חשיבה מחוץ לקופסא (הודות למוחם המוסח)
- בעלי קליטה מהירה של דברים חדשים כך שהם בדר"כ מובילים צעד קדימה ביחס לסביבתם
- יכולת התגובה שלהם מהירה מאוד ועל כן מתפקדים נפלא במצבי לחץ (הודות לעוררות הגבוהה)
- הם רגישים מאוד ובעלי לב ענק
הורים יקרים, בפעם הבאה שאתם מרגישים את הכובד הרגשי שמציף בכם ילדכם – זכרו שזה מולד, ולא מבחירה הוא כך נולד.
זהו הבסיס ליסוד הגש"ר השלישי בטרם בונים תוכנית טיפולית – להכיר באתגר, להאמין בילד ובתהליך שתצעדו יחדיו, לשים זרקור על נקודות האור שבו כמה שיותר לעצמכם ולו במיוחד. הרי ביננו, הוא קיבל מתנות שהלוואי שהיו לכל אחד….