תסמיני קשב וריכוז (דוגמת תנועתיות יתר, אי דחיית סיפוקים, סקרנות ועוד) מתנגשים לעיתים עם שלבים התפתחותיים של הגיל הרך ועשויים להטעות אותנו, ההורים. ההמלצה שלי אליכם מנסיוני האישי עם בני הצעיר – גם אם יש ספק גשו לאבחון מקצועי. ולמה?
התערבות מוקדמת מסייעת להוריהם של ילדים אלה להתאים את סגנון ההורות שלהם למאפיינים הייחודיים של ילדם ובעיקר להבין את מקורות הקושי וכיצד להגיב להם אחרת. גם מחקרים שונים מעידים בדיוק על זה -על מידת החשיבות של זיהוי הקשיים בגילאים צעירים.
הורים יקרים – ילדים מאותגרי קשב זקוקים להורות שדרכי החינוך שלה הן שונות מהותית בהשוואה לילדים שאינם חווים זאת!
כשמטפלים (ופחות חשוב כרגע ה"איך") בשלב מוקדם, בליווי איש מקצוע בתחום, אנו מונעים מהתנהגותו של הילד להתקבע ומצמצמים משמעותית את הבעיות המורכבות יותר שעשויות להתפתח בעתיד (היעדר תחושת מסוגלות, דימוי עצמי ובטחון עצמי נמוך וכד').
ולמעשה, כל אחד בסביבתו של הילד (הוריו ומשפחתו המורחבת, חבריו, צוות חינוכי מביה"ס/גן, מטפלים/מאמנים) יכול לסייע לו לחיות איתה בשלום כבר בגיל מאוד צעיר :
- לתווך ולשקף לו את אתגר הקשב שלו ולהכיר לו את הקשיים האישיים שלו.
- ללמדו בתהליך מתמשך ורציף, לשלוט באופן מסוים בהתנהגותו ואף לזהות את מקורה.
- לעקוף את הקשיים באמצעות אימון ורכישת מיומנויות לימודיות, חברתיות והתנהגותיות שיסייעו לו להתמודד עימם ובכך להצליח להתגבר עליהם.
אתם הורים לילד עם תסמינים מתעתעים שכאלה? גשו לאבחון…ויפה שעה אחת קודם. בדיוק כמו שהייתם ניגשים לרופא לטפל בבעיה בריאותית אחרת שהייתם מזהים. האבחון הפורמאלי חשוב קודם כל – בשבילכם ההורים, כדי שתדעו להיות שם בשביל הילד שלכם. וכדי שבאמת באמת תבינו מדוע הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג….