הנה לפניכם שאלה מאתגרת –
לי יש הפרעות בקשב ולבני הצעיר יש הפרעת קשב. אז מה למעשה ההבדל ביננו?
הפרעות בקשב הן למעשה הפרעות סביבתיות. אלה הם רעשי רקע המקשים על הקשב והריכוז של בני האדם. אנו חיים בעידן בו קיימת זמינות גבוהה ועומס של מידע טכנולוגי המתפתח במהרה. גם בלי הפרעת קשב וריכוז רבים מאיתנו מאותגרים בניהול הזמן שלנו, במגוון רחב של הסחות דעת ותפקוד במספר מישורים במקביל.
לעומת זאת, הפרעת קשב (ADHD) היא הפרעה נוירולוגית ביולוגית, כרונית וגנטית הבאה לידי ביטוי בקשיים ניכרים בקשב וריכוז, התנהגות אימפולסיבית ופעלתנות יתר (היפראקטיביות).
אז למעשה ההבדל ביננו הוא שאני מושפעת מהסביבה (מנוע חיצוני) ורעשי הרקע הם שמקשים עלי להתרכז. על מנת שאצליח להתמקד ולהתרכז עליי לבודד את עצמי ולמצוא מקום שקט.
לעומת זאת, בני מושפע מתהליך רציף נוירולוגי-ביולוגי פנים גופני (מנוע פנימי) שאינו כבה אף פעם. את רעשי הרקע הפנימיים (מחשבות ואי שקט) הוא שומע כל הזמן ובכל מקום, גם במנוחה וגם בטרם השינה ולכן בידודו לסביבה שקטה אינה יעילה ואינה רלוונטית.
אז…..עם מי מאיתנו אתם מזדהים???