אני זוכרת את השיחה שקיבלתי מחברה קרובה כשבנה עלה לכיתה א': "אני לא יודעת מה יהיה…כנראה שיש לו בעית קשב…גם הגננת אמרה לי. יש מצב שתגידי לי אם זה באמת זה??"
היא נשמעה מבולבלת והדבר הראשון שהיה לי חשוב – זה לעשות לה סדר –
לא הגננת, לא המורה, לא סבא או סבתא, לא החבר/ה הכי טוב/ה, לא השכן/ה וגם לא אני מוסמכים ורשאים לאבחן ADHD (הפרעת קשב ופעלתנות יתר)!
כל אלה אכן לוקחים חלק בלתי נפרד באיתור קשיים שמאפיינים ADHD ובהסבת תשומת לב והכוונת ההורים, אך אינם רשאים ומוסמכים לתת את האבחנה הרשמית לכך.
מה גם, שרבות הפעמים שתחלואות אחרות מתחפשות ל"הפרעת קשב" (בעיית ראייה או שמיעה, מחסור בברזל וכד') ונדרש ל"נקותן" בטרם קביעת האבחנה.
אז למי כן יש סמכות רשמית לכך?
לפי חוזר משרד הבריאות רק לאיש מקצוע רפואי אשר התמחה ורכש נסיון בטיפול ב- ADHD:
- נוירולוג מומחה בילדים והתפתחות הילד (מאחר ונקודת המוצא היא שמדובר בהפרעה נוירו-ביולוגית, המלצתי לפנות אליו בעדיפות ראשונה).
- פסיכיאטר מומחה בילדים ונוער (כשישנם תופעות נלוות דוג' דכאון/חרדה ונדרש לבדלן).
רופא ילדים מומחה שרכש נסיון של 3 שנים לפחות בתחום הפרעת הקשב ו/או בעל נסיון בהתפתחות הילד. - פסיכולוג מומחה שהתמחה ורכש נסיון בטיפול בהפרעת קשב לצד קבלת חוות דעת תומכת של גורם רפואי מומחה.
הפרעת קשב ופעלתנות יתר הינה כרונית ואינה מאובחנת בהינף יד. היא מורכבת וחשובה כי איתה ולצידה נדרש לחיות כל העת. ואני יודעת. אני יודעת (מנסיון אגב) שזה לא תמיד קל לעשות את הצעד הראשון ולשמוע את מה שלא ממש בא לך לשמוע על היקר לך מכל. אבל האבחון הוא למעשה מקביל להנחת אבן הפינה. זהו היסוד הראשון. זה שיוביל אתכם "להסתכל לאתגר בעיניים", לשנס מתניים ולהתחיל לבנות אט אט את "הגשר" מעליו להורות מיטיבה עבור ילדכם.
צריכים הכוונה? "אני רק שאלה…"? ייעוץ חד פעמי? אני כאן בשבילכם.